ג’סטינה בלקני על הקסם של ערבוב תרבויות

ג’סטינה בלקני היא מעצבת, סופרת ויוצרת המותג האהוב שהפך לבלוג ג’ונגלו. בספרה השלישי, שיצא היום, היא מתארת ​​את מקור סגנון הסימן המסחרי שלה ומשתפת את סודותיה להשגתה. בקטע מהקדמתה, למטה, בלקני – שהיא ממורשת שחורה ויהודית, תמהיל שהיא מכנה "מלוכלך"- מדבר על חשיבות הערבוב, בחיים ובעיצוב.

בטבע, צמחים שולחים גרעיני אבקה לרכוב על המים או הרוח, או מפתחים פרחים עם הצבעים, הניחוחות או הצופים הדרושים כדי למשוך מאביקים – כל זאת על מנת לשלוח את הגנים שלהם רחוק להתערבב זה בזה. כל המינים המתרבים מינית מתאמצים לערבב את הגנים שלהם כדרך לשרוד תנאי סביבה משתנים. עם הזמן מינים חדשים מתפתחים והתוצאה היא המערך העצום של אורגניזמים חיים בהם אנו נתקלים בכוכב הלכת שלנו.

אנו בני האדם חלק מהסיפור הזה, כמובן, ויש תחושה עמוקה שעצם קיומנו כיחידים וכמין היא תוצאה של הוספת ערך רב לתערובת ולגיוון גנטי. ערבוב הוא קסם.

אני מאמין שהערבוב חיוני לא פחות לרבייה התרבותית, על כל אופניה השונים: אוכל, מוזיקה, אמנות, אדריכלות, עיצוב וכו ‘. כמו אורגניזמים חיים, גם שיטות תרבותיות מתערבבות, משתנות ומתפתחות ומתפתחות חידושים פנטסטיים..

ההיסטוריה הקולינרית, למשל, חושפת לעתים קרובות את המקור ההיברידי המפתיע של מנות אזוריות אופייניות. Banh mi הוא מה שאתה מקבל כאשר בגטים צרפתיים משמשים את יצרני מזון הרחוב הווייטנאמי. Vindaloo היא וריאציה גואנית של המרינדה הפורטוגזית בשם “vinha d’alhos”.

הכלאה כזו היא הכלל גם במוזיקה. מוזיקת ​​ג’אז, למשל, היא מה שמתגלה כאשר מסורות קצביות במערב אפריקה מתערבבות עם מוסיקה טונאלית אירופאית ומוזיקאים מייצרים מחדש כלי נשיפה שנותרו מלהקות צועדות במלחמת האזרחים. סגנונות מוזיקליים מאקסה ועד זידקו הם כלאיים.

בית ההורים של בלקני משקף את "מלוכלך" מערבבים את המעצב שטבע. באדיבות ג’וסטינה בלקניי

ישנן דוגמאות להכלאה גם באמנות. אמנים מודרניים רבים הם דוגמאות להשראה בין תרבותית. וינסנט ואן גוך היה כה בהשראת ציורי ukiyo-e יפנים והדפסי גושי עץ, עד שחשב שהשפעתם כבסיסית בפועלו. המפגש של פבלו פיקאסו עם הפסלים והמסכות של אמנים אפריקאים היה מרכזי ביצירת יצירת המופת הפרוטו-קוביסטית שלו, Les Demoiselles d’Avignon. פרידה קאלו, שנולדה לאב גרמני-הונגרי ואם לספרדית-טהואנה, הייתה בעצמה מורשת מעורבת, והיא ידועה בעיקר בזכות הדיוקנים העצמיים שלה, שלעיתים קרובות מעוררים את הצופה על ידי שילוב של ילידים ומסורתיים עם דימויים מודרניים ואירופאים..

קשורים: סיור בקוטג ‘לוס אנג’לס של ג’וסטינה בלקני

זה נכון גם בארכיטקטורה ובעיצוב. האדריכל האמריקאי המפורסם פרנק לויד רייט מצא שההשפעה של הדפסי חיתוך עץ יפניים היא יסוד לא פחות מעבודתו כפי שעשה ואן גוך. “אם היו מפחיתים הדפסים יפניים מההשכלה שלי”, אמר, “אני לא יודע לאיזה כיוון יכול להיות שהשלם היה לוקח”. ערבוב נמצא בכל מקום. מה יהיה ארט דקו ללא המוטיבים המצרים העתיקים שלו? איך היה נראה סנטה פה בלי התמהיל שלו של עבודות עץ Native ו- ספרדית? מה יהיה העיצוב המרוקאי ללא תערובת ייחודית של השפעות ברבר, ים תיכוניות, ערביות ואפריקאיות שמדרום לסהרה?

אפילו השפה בה אני כותב היא תערובת שנרקמה על ידי מאות שנים של ערבוב ושילוב מחדש בין השבטים הגרמניים והקלטיים, לטינית אימפריאלית, יוונית עתיקה וצרפתית נורמנית. ובגלל מעמדה של השפה האנגלית כשפת הספרות של העולם המודרני, היא ממשיכה לספוג מילים ומושגים ותחביר מתרבויות ושפות מכל רחבי הגלובוס.

הוריה של בלקני ביום חתונתם, בצמוד סבה וסבתה. באדיבות ג’וסטינה בלקניי

הכלאות בין-תרבותיות מגיחות מההתלבטות הסוערת של ההיסטוריה, אך בין אם הן מוצגות על ידי ספינות עבדים או ספינות סחר, מטבלים של סלסה או שפתיים מריחות, כלים חדשים, חומרים ופרקטיקות משתנים וממציאים באופן בלתי נמנע כך שיתאימו לחייהם ולשאיפותיהם של אנשים -שינוי הקשרים תרבותיים.

ובכל זאת, למרות אהבתה של אמא טבע למגוון, בשנת 1968 היו מכשולים חברתיים ופוליטיים לאיחוד הורי. הם חושבים על עצמם בגאווה כחלק מ”דור האוהב “לכבודם של מילדרד וריצ’רד לאבינג, בני הזוג שרק שנה קודם לכן ניצחו בתיק נגד וירג’יניה שהביא לבית המשפט העליון לבטל את חוקי המדינה נגד נישואים בין -גזעיים. ובכל זאת, משפחות הוריי הביטו בחשש על הנישואין. שתי הסבתות שלי חששו שנישואים מעורבים יהיו משמעות לחיים קשים – או לאחר המוות – לילדים. לאן הם באמת שייכים?

פחדים כאלה יתבאסו. הוריי מצאו זה בזה ובתרבות זה של זה משהו אחר מעצמם שהם מצאו משמעותיים, מרפאים ומספקים. יחד הם היו מסנתזים משהו חדש – תערובת תוססת של הירושה התרבותית שבתוכה גידלו משפחה.

רוצה אינטל יותר מחוסטינה? רכישת ג’ונגלו: לקשט את הבר עַכשָׁיו!

>